בימים האחרונים, נוכח הביקורת מהאגף השמרני במפלגה הרפובליקאית על מזכר ההבנות עם איראן, יצאו בכירי הממשל למסע נאומים אפולוגטיים. בלט בהם סגן הנשיא ג'יי.די. ואנס, שלצד ביקורתו על ישראל ניסה להגן על נוסח ההסכם. הוא רמז כי מה שפורסם אינו משקף את ההבנות האמיתיות, וכי האיראנים הסכימו בפועל לוויתורים מרחיקי לכת בהרבה, כולל השמדת החומר המועשר. באיראן, כך טען, יש מחנה פרגמטי התומך בהשתלבות במערב, וכעת הוא מנצח בוויכוח; לפיכך, רק מי שאינו מכיר את תוכנו האמיתי של ההסכם מבקר אותו.
לא אתייחס כאן לשאלה אם ואנס מדייק, מסלף, מפשט או ממציא עמדה איראנית מהרהורי לבו. גם אם הוא כן לחלוטין, הוא מסתמך על הבטחות חשאיות של צוות המו"מ האיראני — ועובדה זו מעלה סוגיה אסטרטגית רחבה יותר.
