היו ימים שבהם הטיל הצבא הקיסרי היפני אימה על חלקים נרחבים באסיה. חייליו נודעו באומץ ליבם, באכזריותם, ועל פי הדימוי הרווח, בציות עיוור לפקודות. אויביה של יפן במלחמת העולם השנייה תיארו את החיילים היפנים כמשוללי רצון עצמאי. כל פקודה, ולו גם למות למען מטרה אבודה, נענתה בציות מידי. המציאות ההיסטורית שונה מן הדימוי. החיילים היפנים היו אולי צייתנים, אבל מפקדיהם היו מהפרועים והמרדניים באנשי הצבא בעידן המודרני. בשלב כלשהו איבדו הרשויות האזרחיות את השליטה בצבא וזה עשה לא פעם כרצונו. בוגדים למען המולדת מתאר את התהליך. הוא מגולל את סיפורם של הקצינים המורדים ביפן: התנקשויות בפינות אפלות של טוקיו, מרד שזכה להנצחה בסרט ההוליוודי “הסמוראי האחרון”, פלישה לא חוקית לטיוואן, מזימה של שגריר יפן בקוריאה להתנקש בחיי המלכה המקומית, ותוכנית להתנקש בשרי הממשלה היפנית באמצעות מטוסים, מקלעים וגז רעיל. הנאמנות של מפקדי הצבא היפני הייתה, מתברר, בערבון מוגבל ביותר. לבסוף, באמצעות ניתוח עלילותיו של ארגון הטרור שנודע כ”אגודת פרחי הדובדבן” עוקב הספר אחרי הידרדרותה של יפן למיליטריזם משיחי ולמלחמת התאבדות מול ארצות הברית והמערב.
