כחוקרים של מלחמת עזה, אנו מודים לניר חסון על כתבתו החשובה "מאחורי המספרים" ("הארץ", 19.2), המבקשת להנגיש לציבור הישראלי את נתוני משרד הבריאות בעזה ולבחון את פילוח ההרוגים שם במלחמה לפי גיל ומגדר. על בסיס רשימות המשרד חסון כותב, כי ישראל הרגה לכל הפחות 68,844 עזתים, ובהם 11,197 נשים בנות 18–65 ו–20,633 קטינים. מעבר להצגת הנתונים, חסון טוען כי רשימות משרד הבריאות אמינות. אף שהוא מכיר בכך שנפלו טעויות, הוא מייחס אותן לכאוס בחודשי הלחימה הראשונים, וסבור כי הן אינן משנות את התמונה הכוללת.
יש לציין שהוויכוח העיקרי אינו על מספר ההרוגים הכולל, אף שבמחקר שלנו, שראה אור במרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים (והתמקד בתקופה שבין ה–7 באוקטובר 2023 ליוני 2025), דנו ארוכות בטענה — שהתבררה כשגויה — שמשרד הבריאות העזתי המעיט משמעותית במספר ההרוגים. המחלוקת היא על המגדר והגיל של החללים, על מספר הלוחמים לעומת האזרחים מתוכם, ועל מה שניתן ללמוד מהנתונים על הלחימה עצמה.
בנוסף לקושי שהימנעות זו יצרה למי שניסו לבחון את טענות משרד הבריאות, היתה לה גם מטרה כלפי פנים: לשכנע עזתים לא להתפנות מאזורי לחימה, על ידי יצירת מצג שווא של סיכון דומה לחייהם בכל חלקי הרצועה. כפי שהנתונים שאנו מציגים מראים, לערפול המכוון לגבי מיקום מקרי המוות היתה השפעה קטלנית על שיעור ההרוגים בקרב האזרחים.
מטרתנו העיקרית כאן אינה לבקר את עבודתו של חסון, אלא את אמינות מקור הנתונים שלו — משרד הבריאות העזתי. עם זאת, אנו כן מערערים על היבט ספציפי בתחקיר שלו: השוואות נטולות הקשר למלחמות אחרות, המרחיבות את המשמעות המוסרית והסטטיסטית של הנתונים מעבר למה שהם מאפשרים לדעתנו.
